<h1>פסקי רבינו יחיאל מפאריס</h1>
<h2>דף יח:</h2>
אשר שאלת על ד' וה' כיסין אשר בתיבתך משל אחרי' ומשלך, ולקחה בתך ב' דינ' מהם ואין ידוע מאיזה כיס לקחה, כך נר' בעיני דכיון שלקחה מן הקבוע כמחצה על מחצה דמי ולא אזלינן בתר רובה, ואין לי לחלק בין נפקד לאדם אחר ולדמותו לנמצא ביד גוי, כיון שישר' לקחו מן הקבוע, וכל שכן כיון שבתך לקחה הב' דינ' דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד, וכיון דהוי פלגא ופלגא דמי לאחד שהפקיד טלה אצל בעל הבית דאמ' פר' ב' דבכורות [י"ח ע"ב] המוציא מחבירו עליו הראיה.
<h2>דף כג.</h2>
עוד בא מעשה לפניו [באחד] שעירה מים רותחין על תרנגולת אחת ונתערבה בין אחרות, והורה דעירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה אעפ"י שהוא ככלי ראשון, דהא קיימ' לן כוותיה דשמוא' דאמ' תתאה גבר דתניא כוותיה בכיצד צולין [פסחים ע"ו ע"א], דאפי' בדבר המתערב נמי קאמ' כדתניא אידך התם בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח כו', וקאמ' אם לתוך צונן קולף ולכאורה סתמא קתני לה לא שנא בשר לתוך חלב ולא שנא חלב על גבי בשר, וכיון שאין בה איסור אלא בקליפה אין דרכו לימנות ולא ראוי להתכבד לפני האורחים, קולפין אחת מהן וזורקין והשאר מותר דחיישינן שמא יאכל אחד מכולן, ופלוגתא הוא [בכורות כ"ג ע"א] גבי נבילה שנתערבה בשחוטה, דאיכא מאן דאמ' שמטמאה במשא, אבל לשני בני אדם מותרות דחד בתרי בטיל בדבר שאינו מתערב.
<h2>דף כד:</h2>
התיר הקדו' מדנפיירא להסיר הנוצה שנקרא' פלומ"א מן הצואר של עוף כדי לשחוט אותו בי"ט, מטעם דהואיל לאחר שחיטה מותר מ[שום] אוכל נפש כמו כן קודם השחיטה מותר מפני צורך אוכל נפש.
<h2>דף כה.</h2>
התיר הקדו' מדנפיירא להסיר הנוצה שנקרא' פלומ"א מן הצואר של עוף כדי לשחוט אותו בי"ט, מטעם דהואיל לאחר שחיטה מותר מ[שום] אוכל נפש כמו כן קודם השחיטה מותר מפני צורך אוכל נפש.
<h2>דף מו.</h2>
נדר שהודר על דעת רבים בפלוני ופלוני ופלוני אין לו התרה, נר' לו' דה"מ בסתם שלא מדעתם אבל אם שואלים לרבים ונראה בעיניהם נכון להתירו יכול להשאיל להם עליו ויתירו לו, מידי דהוה לדבר מצוה דיש לו הפרה דמסתמא דעת הרבים שחפצים שיהא לו התרה. וי"א דכל נדר [על] דעת רבים אם אומ' הרבים שאינם חפצים שיחול בטל בלא התרת חכם, דכיון דאמ' על דעתם רצה לתלות נדרו אם ירצו שיחול יחול ואם לאו לא יחול, וצ"ע ואין נר' להקל. ושמעתי דאם נדר יחיד על דעת יחיד פלוני דלא אלים הנדר ויכול להתיר לו.
אם אדם נדר שלא ילך עם אשתו על דעת אחת מאלמנייא ואחת מנורמנדיאה ואחד מעכו ונתחרט בדבר, מותר לחרט משום דבר מצוה שנדר כנגד המצוה.
